Daf 17b
מְחוּסַּר בְּגָדִים מְנָלַן אָמַר רַבִּי אֲבוּהּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וּמָטוּ בָּהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר קְרָא וְחָגַרְתָּ אוֹתָם אַבְנֵט אַהֲרֹן וּבָנָיו וְחָבַשְׁתָּ לָהֶם מִגְבָּעֹת וְהָיְתָה לָהֶם כְּהֻנָּה לְחֻקַּת עוֹלָם בִּזְמַן שֶׁבִּגְדֵיהֶם עֲלֵיהֶם כְּהוּנָּתָם עֲלֵיהֶם אֵין בִּגְדֵיהֶם עֲלֵיהֶם אֵין כְּהוּנָּתָם עֲלֵיהֶם
Rachi (non traduit)
והיתה להם. הלבישה הזאת לכהונה אלמא כהונתן תלויה בבגדיהן ואי לא הוו להו זרים ובזר אשכחן דמחיל עבודה:
Tossefoth (non traduit)
אין בגדיהם עליהן אין כהונתן עליהם. מהכא ילפינן מיתה בפרק הנשרפין (סנהדרין דף פג:) דקאמר אין בגדיהם עליהם הוו להו זרים ואמר מר זר ששימש במיתה והקשה הרב רבי יעקב מאורלינש והא מיתה כתיבא בהדיא בפרשת ואתה תצוה ותירץ דאף על גב דכולהו בגדים כתיבי התם מכל מקום מיתה אמכנסיים דוקא כתיבא כדמשמע פשטא דקרא וקרא דוחגרת דכתיב בפרשה שאחריה דדרשינן מינה דאין בגדיהם עליהם אין כהונתן עליהם איצטריך לשאר בגדים ומיניה לא הוה ילפינן מכנסיים דמכנסיים לא כתיבי התם ועוד יש לומר דקרא דוחגרת צריך לחילול עבודה דמקרי זר:
ברו''ך:
וְהָא מֵהָכָא נָפְקָא מֵהָתָם נָפְקָא דְּתַנְיָא מִנַּיִן לִשְׁתוּיֵי יַיִן שֶׁאִם עָבַד חִילֵּל תַּלְמוּד לוֹמַר יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ וְגוֹ' וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל מְחוּסַּר בְּגָדִים וְשֶׁלֹּא רָחוּץ יָדַיִם וְרַגְלַיִם מִנַּיִן
Rachi (non traduit)
ובין החול. עבודה שאתה עובד בשכרות קרויה חול:
הִלְכָּךְ אוֹנֵן וּטְבוּל יוֹם דִּטְמֵא שֶׁרֶץ דְּקִילִי אָתוּ בְּקַל וָחוֹמֶר מִטְּבוּל יוֹם דְּמֵת אֲבָל מְחוּסַּר כִּפּוּרִים דְּזָב דַּחֲמִיר שֶׁכֵּן טוּמְאָה יוֹצְאָה עָלָיו מִגּוּפוֹ לָא
Tossefoth (non traduit)
אונן וטבול יום של טמא שרץ דקילי אתו מק''ו מטבול יום דמת. ואין להקשות מה לטבול יום שכן מותר במעשר מה שאין כן באונן דמנגיעה ילפינן כדאמר בפ' הערל (יבמות עב:) ערל שהזה הזאתו כשרה מידי דהוה אטבול יום שאע''פ שאסור בתרומה כשר בפרה ופריך מה לטבול יום שכן מותר במעשר ומשני אטו אנן לאכילה קאמרינן לנגיעה קאמרינן ומה טבול יום שאסור בנגיעה דתרומה מותר בפרה ערל שמותר בנגיעה דתרומה אינו דין שמותר בפרה וה''נ ילפינן אונן וא''ת מחוסר כפורים ובעל מום יוכיחו שמותרין בתרומה ואסורין בפרה אף אני אביא ערל ואונן ומיהו אאונן לא קשיא דמה להנך שכן לא הותרו מכללן תאמר באונן שהותר מכללו אצל כ''ג אבל אערל קשה ונראה לי דמה למחוסר כפורים שאסור ליגע בקדשים אבל ערל ואונן מותרין אבל מבעל מום קשה. ברו''ך. ועוד מה לטבול יום שכן אינו מחוסר מעשה תאמר בערל:

קָסָבַר מְחוּסַּר כִּפּוּרִים דְּזָב כְּזָב דָּמֵי
Rachi (non traduit)
קסבר. רבה דדרשה להאי שמעתא למימר דכולהו צריכי:
מחוסר כפורים דזב כזב. ה''ה למצורע אלא חד מנייהו נקט מחוסר כפורים דזב כזב דמי לענין קדשים שלא הותר אצלו הוה ליה כאילו לא טבל ואם אכלו חייב כרת או אם נגע בהו טמאן למנות בהן ראשון ושני לכך לא קלשה טומאה אצל קדשים כלל:
Tossefoth (non traduit)
קסבר רבה מחוסר כפורים דזב כזב דמי. הכי נמי אית ליה פרק שני דכריתות (דף י.) ופירש בקונט' לענין קדשים שלא הותר אצלן הוה ליה כאילו לא טבל ואם אכלן חייב כרת או אם נגע בהן טמאן למנות בהן ראשון ושני וקשה לפירושו דאם כן למ''ד לאו כזב דמי לית ביה כרת ובריש מסכת כלים תנן בהדיא דמחוסר כפורים שנכנס למקדש חייב דתנן עזרת ישראל מקודשת ממנה שאין מחוסר כפורים נכנס לשם וחייב חטאת וכן בההיא דפרק אלו הן הגולין (מכות דף ח:) ושלשה מינין (נזיר מה.) טמא יהיה לרבות טבול יום עוד טומאתו בו לרבות מחוסר כפורים ובהקומץ רבה (מנחות דף כז:) מחוסר כפרה שנכנס לפנים ממחיצתו לעזרה בשוגג חייב חטאת במזיד ענוש כרת ואיתקש קודש למקדש בהערל (יבמות עה.) ובמכות (דף יד.) ובשבועות (דף ז.) ודוחק לומר דכל הני אתיין כמאן דאמר מחוסר כפורים דזב כזב דמי ועוד דבההיא סוגיא דנזיר וטמא יהיה לרבות טבול יום דכ''ע מחוסר כפורים דזב לאו כזב דמי ואפילו הכי מרבה התם כרת למקדש במחוסר כפורים ומיהו פלוגתא דאמוראי איכא ריש פ' כל הפסולין (לקמן זבחים לב:
לג:) אית דאמרי הא דאיתקש קודש למקדש היינו אפילו לכרת דביאה במקצת שמה ביאה כמו נגיעה ואית דאמרי לענין מלקות דוקא איתמר ומוקי לה בכל קדש לא תגע אזהרה לנוגע לקודש דליכא אלא לאו אע''ג דאל המקדש לא תבא הוי בכרת ועוד מה שפי' בקונטרס לענין למנות בו ראשון ושני לקדש תימה הלא טבול יום אין מונין בו ראשון ושני לטומאה [וכ''ש מחוסר כפורים] ועוד הא תנן במסכת מעילה (דף ח.) חטאת העוף כו' הוכשר ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ודייק בגמ' ליפסל אין לטמויי לא ורבינו תם היה אומר דלא נקט פסול במחוסר כפורים אלא אגב טבול יום והקשה לו הרב רבינו חיים מהא דבסוטה פרק כשם (ד' כט.) אמרי' מנין לרביעי בקודש שהוא פסול ומה מחוסר כפורים שמותר בתרומה פסול בקודש משמע פסול אין טמא לא ועוד אי מונין בו ראשון ושני א''כ יעשה רביעי חמישי בקודש מק''ו ומיהו יש לומר בזה דחמישי אין ללמוד דמן הדין הוה למימר דיו כתרומה אי לאו משום דמפרך ק''ו ודי לנו במעלה אחת יותר מתרומה שיעשה רביעי ומיהו עוד קשה מהא דתנן בפ' בתרא דנדה (דף עא:) היושבת על דם טוהר (היתה) מערה מים לפסח חזרו לומר הרי היא כמגע טמא מת לקדשים ומוקי לה בגמ' כאבא שאול דאמר טבול יום תחלה לקודש משמע אבל לרבנן לא ודוחק לומר דכולהו ההיא דמעילה ודסוטה ורבנן דאבא שאול סברי כמ''ד מחוסר כפורים דזב לאו כזב דמי ומפרש הרב ר' חיים דנפקא מינה לענין פסח הבא בטומאה דתנן (פסחים דף צה:) לא יאכלו ממנו זבין וזבות דלמ''ד מחוסר כפורים דזב כזב דמי אין שוחטין וזורקין עליו דלא אישתראי בצבור אלא טמא מת וה''ה טמא שרץ דאין טומאה יוצאה מגופו בק''ו ממת כדאיתא לקמן ומ''ד לאו כזב דמי שוחטין והכי מוכח בהדיא בפרק שני דכריתות (דף י.) ועוד דנפקא מינה לענין טומאה דחוייה בצבור (לקמן זבחים דף לב:):
וּמְחוּסַּר כִּפּוּרִים דְּזָב כְּזָב דָּמֵי תַּנָּאֵי הִיא דְּתַנְיָא שְׂרָפָהּ אוֹנֵן וּמְחוּסַּר כִּפּוּרִים כְּשֵׁרָה יוֹסֵף הַבַּבְלִי אוֹמֵר אוֹנֵן כְּשֵׁרָה מְחוּסַּר כִּפּוּרִים פְּסוּלָה מַאי לָאו בְּהָא קָמִיפַּלְגִי מָר סָבַר מְחוּסַּר כִּפּוּרִים דְּזָב כְּזָב דָּמֵי וּמָר סָבַר לָאו כְּזָב דָּמֵי
Rachi (non traduit)
שרפה אונן כו'. בפרה אדומה קאי:
כשרה. דקדשי בדק הבית היא ואין אונן אסור בה דלא כתיבי הנך קראי אלא בקדשי מזבח:
כזב דמי. והוה ליה טמא וקרא כתיב איש טהור:
לאו כזב דמי וה''ל כטבול יום דקיימא דכשר בפרה:
Tossefoth (non traduit)
שרפה אונן ומחוסר כפורים כשרה. פי' בקונט' דפרה קדשי בדק הבית היא וקשה דמ''מ אית בה כל פסולין שבקרבן כגון שלא לשמה דאמר בהקומץ רבה (מנחות כז:) ושבע הזאות שבפרה שעשאן שלא לשמן פסולות ונפקא לן בסיפרי משום דחטאת קרייה רחמנא ומהאי טעמא נמי אמרינן בפ''ק דחולין (דף יא.) דטרפות פוסל בה ונראה דהיינו טעמא הכא משום דטבול יום כשר בפרה ואתי אונן ומחוסר כפורים בק''ו מטבול יום שאסור בנגיעת תרומה ומותר בפרה ולמ''ד מחוסר כפורים דזב כזב דמי לא אתי בק''ו דמה לטבול יום דמת שמותר לאכול בפסח הבא בטומאה מה שאין כן במחוסר כפורים והאי דטבול יום כשר מן התורה אפשר דמדרבנן פסול דהא אמרינן דאפי' בגדי אוכלי קודש מדרס לחטאת כל שכן טבול יום והא [דאמרי' במסכת פרה (פ''ג) מטמאין היו כהן השורף את הפרה להוציא מלבן של צדוקים שאמרו] במעורבי שמש היתה נעשית לאו היינו טבול יום ממש אלא אחיו הכהנים היו מניחין ידיהם על ראשו ומאותה נגיעה היה טבול יום כדתניא בתוספתא ואיכא בהו היכרא לצדוקים ועוד יש לפרש דטבול יום ממש היה כשר בה והא דבגדי אוכלי קודש מדרס לחטאת משום היסח הדעת דשאר טומאות:
לָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא כְּזָב דָּמֵי וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי דִּכְתִיב וְהִזָּה הַטָּהֹר מִכְּלָל שֶׁהוּא טָמֵא לִימֵּד עַל טְבוּל יוֹם שֶׁכָּשֵׁר בַּפָּרָה
Rachi (non traduit)
לא דכ''ע כזב דמי. ולענין שאר קדשים שטבול יום אסור בהו הוה מחוסר כפורים דזב חמור מטבול יום דשאר טומאות שאין טעונות כפרה:
והכא. גבי פרה בהאי קרא קמיפלגי והזה הטהור על הטמא טהור כל דהוא משמע דהא קרא יתירא הוא דכתיב לעיל מיניה ולקח אזוב וטבל במים איש טהור והוה ליה למכתב והזה על הטמא לימד על טבול יום שכשר בפרה דאשכחן טבול יום דאיקרי טהור למעשר דכתיב ורחץ במים וטהר:
Tossefoth (non traduit)
והזה הטהור. ואף על גב דהזאת מי חטאת כשרה בזר ושרפה פסול מכל מקום יליף שרפה מהזאה:
מָר סָבַר טוּמְאָה דְּכָל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ וּמָר סָבַר טוּמְאָה דְּהָךְ פָּרָשָׁה
Rachi (non traduit)
מר סבר טומאה דכל התורה. ת''ק סבר האי טבול יום דאכשר בה קרא אטבול יום דכל הטומאות שבתורה קאי ואף טבול יום דזב שהוא מחוסר כפורים:
טומאה דאותה פרשה. והיינו דמת טבול יום דטומאת מת אכשר בה הלכך טבול יום של שאר טומאות דמגע ומשא כגון שרץ ונבילה ומגע אתי להכשירא מטבול יום דמת מק''ו ומה טבול יום [דמת] דטומאת שבעה כשר טבול יום דטומאת ערב לא כ''ש אבל מחוסר כפורים וכו':
— He holds that a zab lacking atonement is as a zab. (1) Now, whether a zab lacking atonement is as a zab, is dependent on Tannaim. For it was taught: If an onen or one lacking atonement burns it, (2) it is fit. (3) Joseph the Babylonian said: If an onen [burns it], it is fit, [but] if one who lacks atonement burns it, it is unfit. Now surely they disagree in this: one Master holds that a zab lacking atonement is as a zab, (4) while the other Master holds that he is not as a zab! (5) — No. All agree that he is as a zab, but here they disagree in the following: For it is written, And the clean person shall sprinkle upon the unclean, (6) whence it follows that he is unclean, thus teaching that a tebul yom is fit [to officiate] at the [red] heifer. (7) Now, one Master holds: This applies to every form of uncleanness mentioned in the Torah; (8) while the other Master holds that it applies to the uncleanness dealt with in this chapter only. (9) Therefore an onen and a tebul yom rendered [originally] unclean through a [dead] reptile, (10) who are less stringent, are derived a minori from a tebul yom rendered [originally] unclean through a dead body. But a zab who lacks atonement is not [thus derived], since he is more stringent, as his uncleanness proceeds from his own body. ONE LACKING THE [PRIESTLY] VESTMENTS. Whence do we know it? — Said R. Abbahu in R. Johanan's name, and some derive ultimately [the teaching] from R. Eleazar the son of R. Simeon: Because Scripture saith, And thou shalt gird them with girdles, Aaron and his sons, and bind head-tires on them; and they shall have the priesthood by a perpetual statute: (11) When wearing their [appointed] garments, they are invested with their priesthood; when not wearing their garments, they are not invested with their priesthood. Now, is this derived from the verse quoted? Surely it is derived from elsewhere? For it was taught: How do we know that if one who had drank wine officiates, he profanes [the sacrifices]? Because it is written, Drink no wine nor strong wine....that ye may put difference between the holy and the profane. (12) How do we know [the same of] one who lacks [priestly] vestments and [of] one who had not washed his hands and feet?

(1). Until he brings his sacrifice, not only must he not partake of the flesh of sacrifices, but he even incurs kareth for doing so just as a zab who has not had his ritual bath at all. Similarly, he defiles the flesh just as a zab does. (Rashi. Tosaf explains it differently.) Hence his uncleanness is not less at all. — Though a zab is mentioned, the same applies to a leper too.
(2). Sc. the red heifer, v. Num. XIX.
(3). Because the red heifer does not possess the sanctity of a sacrifice, but only of anything which is dedicated for general Temple use, technically called ‘the sacred objects of the Temple repair’. An onen and one lacking atonement are disqualified to officiate at real sacrifices only.
(4). Hence his service is unfit, because Scripture specifies ‘a man that is clean’ (v. 9).
(5). Hence he is clean.
(6). Ibid. 19.
(7). ‘The clean person’ is superfluous, as the preceding verse states ‘and a clean person shall take hyssop’, etc. The repetition is understood to indicate that even if his cleanness is not absolute, but relative only, he is fit, and we do find in Lev. XIV, (8) that a tebul yom is designated ‘clean’: And he shall bath himself in water and be clean.
(8). Including a tebul yom who had been a zab. He still lacks atonement, and thus Scripture teaches that although such is unfit elsewhere, an exception is made in the case of the red heifer.
(9). Viz., that caused by contact with a dead body.
(10). Bah. emends omitting onen: therefore a tebul yom rendered (originally) unclean through a sherez or through carrion.
(11). Ex. XXIX, 9.
(12). Lev. X, 9f. This is interpreted as meaning that the officiating of such profanes, i.e., invalidates the sacrifice.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source